פסק-דין בתיק ע"א 14686-09-11

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט מרדכי בן חיים) שניתן בת.א. 175398/09, ביום 10.07.11, במסגרתו נדחתה ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש המערער.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         המשיבה, עליזה פלדמן (להלן: "המשיבה" או "עליזה"), הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב מס' בקשות לביצוע שיקים לפי סעיף 81א ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") לגבי 31 שיקים, בסך כולל של 179,018 ש"ח. המערער, יאיר צברי (להלן: "המערער") חתום על כל השיקים כמושך. הנפרע בכל השיקים הינו "בומבה של בייגלה" (להלן: "בומבה"), עסק משותף של מאפייה השייכת למשיבה ולבעלה - מר רן פלדמן (להלן: "הבעל" או "רן").

2.         המערער - מושך השיקים, הגיש התנגדויות לגבי כל השיקים, כשלטענתו מדובר בשיקים שהוא מסר לאדם בשם מנחם מלמן (להלן: "מלמן"), מבלי שציין את שם הנפרע, וזאת כנגד המחאות שמשכו חברות בבעלותו של מלמן, לצורך הפקדתן בבנק, זאת כדי לאפשר לו לקבל מסגרת אשראי גדולה יותר בבנק. לטענת המערער, מלמן סיחר את ההמחאות בניגוד למוסכם ביניהם, והעביר אותן לבומבה. המערער טען כי הבעל קיבל את השיקים שלא בתום לב, ללא שנתן כל ערך בעדם, ואין לו כל זכות בהם. כך גם לגבי המשיבה, שנטלה את השיקים בהסבה מהעסק של בעלה, על אף שידעה שאין לו כל זכות בשיקים. לאור כל זאת, טען המערער כי הוא היה רשאי לבטל את השיקים, כפי שאכן עשה.

3.         מנגד טען הבעל כי השיקים נמסרו לו על ידי מלמן, ומלמן הוא זה שהוסיף על גביהם את שם הנפרע - בומבה, זאת לאחר שבומבה רכשה ממלמן קמח, והמשיבה ובעלה, הבעלים של בומבה, מסרו למלמן שיקים מעותדים לתקופה של חצי שנה להבטחת מחיר הקמח. אלא שבשלב מסויים לא סופקו להם לטענתם כל כמויות הקמח כפי שסוכם. לכן, ולדרישתו של הבעל, מסר לו מלמן, שיקים שונים, של חברות בבעלותו ושל לקוחותיו, כדי להקטין את ההתחייבות של בומבה כלפי מלמן.

עוד ציין הבעל, כי הוא הסב את השיקים נשוא הדיון אותם קיבל כאמור ממלמן על שם אשתו, המשיבה, שגם היא שותפה בעסק, זאת מאחר והעסק היה בקשיים, והם רצו לפרוע את השיקים, וכלשונו: "...חששתי שישימו יד על הכספים שמגיעים לנו".

4.         בית משפט קמא דחה את ההתנגדויות וקיבל את התביעה. בית המשפט קבע כי משהמשיבה אוחזת בשיקים, הרי שלאור סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קמה לזכותה החזקה בדבר "אחיזה בעד ערך" ו"אחיזה כשורה". בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה המשיבה אינה אוחזת בשיקים שכן מדובר בשיקים שניתנה לגביהם הודעת ביטול.

בית משפט קמא דחה גם את טענת המערער להעדר תמורה, וזאת בין השאר בהסתמך על עדותו של המערער, לפיה הוא קיבל ממלמן "31 המחאות אשר זמן פרעונן הינו כאמור מספר ימים קודם לכן", כאשר בית המשפט קבע כי מעדותו של המערער עולה כי הוא הבין שהשיקים שנתן למלמן הם בגדר הלוואה שתיפרע על ידי כך שמלמן יפקיד את תמורת השיקים מס' ימים לפני מועד הפרעון, ומכאן הסיק בית המשפט כי ניתנה למערער תמורה בעד השיקים על ידי מלמן.

לעומת זאת, קיבל בית משפט קמא את טענת המערער בדבר כשלון תמורה בחוליה שבינו לבין מלמן, וציין כי גרסת המערער לפיה לא היה כיסוי לשיקים שנתן לו מלמן, לא נסתרה, וקבע כי כל עוד לא יוכח שהמשיבה הינה אוחזת כשורה - אין לחייב את המערער בתשלום השיקים.

ואולם, בהתבסס על עדות המשיבה והבעל, קבע ביהמ"ש כי הבעל הינו "אוחז כשורה" בשיקים, כי ניתנה תמורה מבומבה למלמן בעד השיקים, וכי לא הוכחה טענת קנוניה בין הבעל לבין מלמן. באשר לשאלה האם המשיבה הינה אוחזת כשורה, קבע בית המשפט כי אומנם במועד בו הוסבו השיקים על שם המשיבה הם כבר חוללו, וניתנה לגביהם הודעת ביטול, ועל פי עדותה של המשיבה היא ידעה על כך ["(השיקים) לא נפרעו, ניתנה הודעת ביטול ובעלי הסב לי את השיק"], ואולם לאור סעיף 28(ג) לפקודה, ולאור העובדה שהמשיבה לא הייתה מעורבת במתן השיקים, ולא הייתה מעורבת בכל רמאות שהיא כלפי המערער - הרי שלאור הקביעה כי הבעל הוא אוחז כשורה, הרי שהמשיבה זכאית ליהנות מזכויות הבעל, ולאכוף את תשלום השיקים.

טענות הצדדים בערעור

5.         לטענת המערער, שגה בית המשפט כשקבע כי הבעל היה אוחז כשורה, על אף שהוכח על ידו ההפך, וכן שגה כשהחיל את סעיף 28(ג) לפקודה לגבי המשיבה, על אף שקבע כי נטלה את השיקים לאחר שידעה כי הם חוללו והודפס עליהם "ניתנה הוראת ביטול", שכן שטר שבוטל כמוהו כשטר שהושמד באופן פיזי, ועל כן לא רק שהמשיבה איננה אוחזת כשורה, אלא שהיא כלל איננה אוחזת בשטר. עוד טוען המערער, כי גם אם הבעל היה אוחז כשורה, הרי שאין להחיל את סעיף 28(ג) לפקודה גם מן הטעם שהמשיבה הייתה מעורבת בהתנהגות הפגומה. עוד טוען המערער כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי היא תובעת מכוחו של  אוחז כשורה, הרי הוא הבעל.

טוען המערער כי הוא היה קורבן למעשה עוקץ מצד מלמן, אשר העביר את השיקים לבעל, שהיה חברו במשך שנים, ואשר לא נתן בעדם ערך, ואינו בעל זכות כלשהי בשיקים. לטענתו, השיקים הוסבו על שם המשיבה רק לאחר שכבר בוטלו על ידו, לאחר שלא כובדו, והמשיבה ביקשה לפרוע אותם כאילו היא צד תמים שאינו קשור לעניין, ולא כך הדבר.

לטענת המערער, יש חשיבות רבה לעובדה שההמחאות הוסבו לאחר שניתנה הוראת ביטול, ויש בכך כדי ללמד גם על כך שהבעל אינו אוחז כשורה, שכן אם סבר כי הוא אוחז כשורה היה פועל באופן עצמאי לגבייתם, במיוחד כשהמשיבה והבעל ניסו להסתיר את הקשר ביניהם, וכאשר ההסבה נעשתה למעשה רק כדי ליצור מצג שווא לפיו המשיבה אוחזת כשורה. זאת ועוד, לטענתו, המשיבה והבעל שינו גרסותיהם והעידו עדות שקר.

באשר לגרסת הבעל לגבי אופן קבלת השיקים, טוען המערער כי זו הוכחה כמופרכת, במיוחד כאשר מדובר בכמויות כה גדולות של קמח שנרכש בתמורה לסך של כמיליון ש"ח, וכשלא הוצגה כל חשבונית או אסמכתא אחרת.

העובדה שהבעל ידע ששם הנפרע לא מולא בשיקים, ומשמדובר בשטר חסר, יש בכך לטענת המערערים, ללמד כי השטר אינו כשורה, והנוטל אותו לא יוכל לרכוש אחיזה כשורה. כמו כן, יש בכך, לטענת המערער, ללמד על חוסר תום לב מצד הבעל.

6.         מנגד, מתבססת המשיבה על פסק דינו של בית משפט קמא, וטוענת כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. בתוך כך, טוענת המערערת, כי המערער סתר עצמו מספר פעמים בעדותו, בין השאר בשאלת מסירת השיקים למלמן.

לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי מלמן הוא זה שמילא את שם הנפרע - בומבה - וזאת ככל הנראה בהרשאה מהמערער, שמסר לו שיקים ללא ציון שם הנפרע. לטענת המשיבה, המערער ידע שמלמן, חברו, מוסר שיקים שלו לגורמים שונים, ובתוך כך גם לבומבה, כאשר שיקים של המערער בסכומים גבוהים נפרעו במשך תקופה ארוכה בחשבונותיה של בומבה , בידיעת המערער, ובהסכמתו, ואין לטענת הקנוניה, שאף לא הוכחה, על מה להסתמך.

עוד טוענת המשיבה, כי השיקים נמסרו לה ולבעלה כדין, ומאחר ומדובר בעסק משותף, אין כל משמעות למועד בו נמסרו השיקים מהבעל למשיבה, אלא המועד הרלוונטי הוא מועד קבלת השיקים על ידי העסק, שכן מדובר בשיקים של העסק, המדווח תחת תיק מס הכנסה אחד. לטענתה, מסירת השיקים מהבעל אליה, נובעת משיקול עסקי בלבד, כאשר בהיותם שותפים הכספים שייכים גם לה.